סיפור מקרה – "תודה שהחזרת לי את אבא…"

בימי הראשונים כעורכת דין, נכנס למשרדי, בחור צעיר. אכנה אותו כאן "רון". רון צעד למשרד כשמבטו ספק מבויש, ספק חושש ואמר "אני רוצה לתבוע את אבי שישלם לי מזונות עכשיו כשאני חייל." לאחר ברור הבנתי כי הוריו של רון התגרשו לפני שנים רבות והקשר בינו לאביו אינו טוב. עכשיו כשהתגייס לצבא למד מעצת חברים כי מגיע לו שליש מהמזונות והוא יכול לתבוע בעצמו, זאת מאחר ואימו סירבה במשך שנים רבות לתבוע את אביו בשמו .

התביעה הוגשה והגענו ליום הדיון. במסדרון ביהמ"ש הבחנתי לראשונה באביו של רון. ניגשתי להציג את עצמי. נתקלתי באדם כועס, עצבני, פגוע ולוחמני. האב התנפל עלי מיד "איזו חוצפה יש לילד הזה לתבוע אותי!?" "הוא לא רוצה כל קשר איתי אבל רוצה את כספי?!" ועוד טענות בסגנון זה.

הצלחתי להרגיע את האב ושוחחנו. האב לא היה מיוצג על ידי עו"ד והתכוון לייצג את עצמו. טענתו העיקרית היתה שמאחר ובנו אינו בקשר עמו, אין הוא מוכן או חייב לשלם לו את מזונותיו. נוכח סערת הרגשות של האב, לא מצאתי לנכון להסביר לאב את חובתו בתשלום המזונות לבנו ללא תלות בטיב הקשר בניהם.

המשכנו לשוחח ואט אט התגלה בפני אבא כואב ופגוע שמאוד מעוניין בקשר טוב עם בנו. האב תיאר את ניסיונותיו להיפגש עם רון, ניסיונות שנתקלו בקשיים טכניים ולוגיסטיים .

לפני שנכנסנו לאולם השופטת הספקתי לשאול את רון, מדוע הוא לא בקשר עם אביו? להפתעתי הביע רון רצון אמיתי לשפר את הקשר עם האב ואפילו הבין את הקשיים הטכניים שפגעו בקשר עד היום.

החל הדיון. השופטת שאלה מספר שאלות ופנתה אלינו, מאחר ואנו התובעים. בו במקום, החלטתי לעשות דבר מאוד לא מקובל ולא שגרתי בייחוד במצב בו הצד השני, האב, אינו מיוצג. ביקשתי מכבוד השופטת להורות לצדדים  לצאת מהאולם כך שאשאר אני לבד עם השופטת כי ברצוני לשוחח עמה ביחידות. על אף בקשתי הלא מקובלת, הסכימה השופטת תוך שהיא מבטיחה לאב כי היא זו שאמונה על זכויותיו.

רון ואביו יצאו. הסברתי לשופטת כי לטעמי ניהול ההליך המשפטי, קיום חקירות של האב או של הבן, כל אלו רק יעמיקו את הקרע המשפחתי וירחיקו את הבן מהאב. על כן, ביקשתי מהשופטת, שתסביר לאב בעדינות את חובתו על פי חוק, כי למעשה לא היה ספק בחובה זו ולא היה טעם לדון בכך שהרי, בנסיבות המקרה, חב האב בתשלום שליש ממזונותיו של רון כאשר הוא משרת בצבא, ללא כל קשר לטיב הקשר בניהם. יחד עם זאת, ביקשתי מהשופטת להסביר לצדדים את חשיבות הקשר בניהם ולדרוש כי יעשו שניהם מאמץ לחידוש וחיזוק הקשר. אני התחייבתי כי אעשה כל שבידי כדי שרון יחדש את הקשר עם אביו.

וכך היה. ניתן פס"ד בהסכמה לתשלום המזונות והשופטת נתנה משנתה לצדדים על קשר אב ובן. גם לרון וגם לאביו ניתנה ההזדמנות לדבר בפני ביהמ"ש ולומר את שעל ליבם. שניהם דמעו והבטיחו לשקם את מערכת היחסים.

כחודש לאחר הדיון, הגיעו אלי למשרד רון ואביו, יחד. הם באו לתת שי צנוע ולומר תודה. לא על הסדרת התביעה אלא על שזכו שוב האחד בשני. רון הושיט לי קופסא עטופה ובתוכה היה עט. על העט נחרט: "תודה שהחזרת לי את אבא".

השיעור שלי:
לעיתים ניהולו של ההליך המשפטי בסכסוך שבתוך המשפחה עלול להעמיק את הקרע המשפחתי, שללא ספק איננו מחויב המציאות. לעיתים כל שנדרש הוא לתקן את התקשורת בין הצדדים על ידי גורם חיצוני וניטראלי שיש בידו את היכולת להסביר לצדדים את זכויותיהם וחובותיהם, לחשוף את האינטרסים האמיתיים ולעזור לצדדים להגיע לכדי פתרון הטוב ביותר עבורם יחד עם שיפור הקשר המשפחתי.